כאשר בני זוג בוחרים להתגרש, עליהם להסדיר מספר נושאים, בין אם בהכרעה שיפוטית, ובין אם בהסכמה. הנושאים הם בעיקר: עצם הגירושין, שאלת משמורת הילדים המשותפים שלהם, חלוקת הרכוש המשותף וכן שאלת המזונות. מזונות הם תשלום שמשולם בד"כ על ידי האב, לטובת ילדיו וכלכלתם, כדי להבטיח להם יציבות כלכלית. כמו כן, מזונות יכולים להיות משולמים לטובת האישה בעת הצורך, במידה ואין לה יכולת לפרנס את עצמה, עד לשלב הגירושין. במאמר שלהלן, נסביר בקצרה מה כולל הליך גירושין, לאחר מכן נסביר מה הדין לגבי מזונות, מה המקור לחובת המזונות בישראל, וכן מה הדין לגבי מזונות במשמורת משותפת בישראל.
את כל זאת, נעשה לידיעתכם הקוראים, כדי להעניק לכם תוכן איכותי. נעיר כי המאמר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין דיני משפחה.
גירושין:
שאלת המזונות עולה תמיד במסגרת הליך גירושין, לצד שאלות של משמורת ילדים, חלוקת רכוש בין בני זוג, וכמובן עצם הגירושין. הבה נדון בשאלת המזונות.
מזונות – מה הדין והחובה?
החובה לשאת במזונות, היא חובה עפ"י הדין העברי–דתי (וגם בדין הנוצרי והמוסלמי–שרעי). על האב מוטלת חובה לשאת בתשלום קבוע לטובת כלכלת ילדיו, במידה והוא איננו מתגורר עמם תחת אותה קורת גג. בישראל, תביעה למזונות מתבררת בבית הדין הרבני, המוסמך לעסוק בתיקי מזונות, אך אין לו סמכות בלעדית לכך, להבדיל מתביעות גירושין. כך שתביעת מזונות אפשר להגיש גם לבית המשפט לענייני משפחה.
ככלל, מזונות מתחלקים למספר שלבים: מזונות מדין חובה, שנוגעים להוצאות הבסיסיות של הקטין, כאשר עד גיל 6, כלל המזונות המשולמים לקטין הם מזונות מדין חובה. לאחר גיל 6, עדיין מוטלת החובה לשאת במזונות חובה, אך ישנם גם מזונות מדין צדקה, שנוגעים להוצאות הלא בסיסיות. לאחר גיל 16, עדיין מוטלת חובה לשאת במזונות, אך אלו מזונות מדין צדקה בלבד. גם בשלב השירות הצבאי, מוטלת חובה לשאת במזונות – אך בסכום נמוך משמעותית.
מזונות מכוח הדין האזרחי:
בישראל, קיים חוק מזונות הומני ומודרני, שנקרא חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט–1959. החוק הזה קובע כי תיעשה חלוקה שווה של תשלום המזונות בין ההורים, ואף קובע סולם מזונות (כלומר – הוא מטיל חובה גם על הורי הורים בעת הצורך). אלא מה? מדובר בחוק שחל רק על חסרי דת בישראל, דהיינו – אם מדובר ביהודים או מוסלמים או נוצרים, אזי החוק הזה לא חל עליהם. הוא חל רק על קבוצה מצומצמת, של חסרי דת.
מזונות במשמורת משותפת:
כיום, זוגות רבים שמתגרשים, בוחרים לקיים משמורת משותפת. דהיינו, לא משמורת בלעדית לטובת אחד הצדדים (בעיקר – האם), אלא משמורת שווה בין האמא לאבא, שני בתים, זמנים שווים ועוד. בנסיבות כאלו, עלתה הטענה בפני הערכאות השונות, שלא בהכרח מוצדק להטיל על אב חובת מזונות מלאה, כאשר ילדיו שוהים עמו בצורה שווה. לכן, פסיקה עקרונית של בית המשפט העליון, קבעה כי אם אין פערי שכר בין ההורים, והם מקיימים משמורת משותפת, הרי שאין להטיל על האב חובת מזונות באופן אוטומטי, אלא לקבוע חובת תשלום שווה לשני ההורים. נעיר כי הפסיקה עוסקת רק במזונות מדין צדקה, המשולמים מגיל 6.
מזונות אישה:
לפי הדין הדתי–אישי, גם לאישה יש זכות לקבל מזונות. בדומה למזונות ילדים, הסיבה לכך היא סוציאלית. לפי הדין הדתי–אישי, כדי להבטיח את קיומה הכלכלי של האישה, עד הגירושין, יש להטיל על הבעל חובה לשאת במזונותיה, במידה ובני הזוג אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג. נעיר, כי במהלך השנים, המגמה בפסיקה הינה לא לחייב במזונות אישה, ובפרט כאשר האישה עובדת. נזכיר כי מזונות אישה משולמים עד הגירושין הפורמליים, ולא לאחר מכן. אגב, ישנם מקרים שבהם האישה יכולה לאבד את מזונותיה, למשל כאשר מוכח שהאישה בגדה בבעלה וכו'.
לסיכום:
במאמר זה עסקנו במזונות – תת נושא של נושא הגירושין. במסגרת גירושין יש להסדיר את שאלת המזונות. הסברנו כי מזונות משולמים בישראל, מכוח הדין הדתי–אישי, למרות שישנה גם חובה אזרחית, במידה ומדובר באנשים שאין להם דת ואינם משויכים לדת. כמו כן, הסברנו בקצרה מה הדין לגבי מזונות אישה, שגם הם מחויבים מהדין הדתי–אישי. הסברנו גם מה הדין לגבי משמורת משותפת ומזונות. נסיים את המאמר בהמלצה כללית – תמיד להתייעץ עם עורך דין משפחה בעל ידע וניסיון.